געגועים לסין

אתמול הלכתי לסרט של צהרים עם עדי

בקולנוע לב בדיזנגוף.

אנחנו ועוד קומץ אנשים…

ראינו סרט סיני

under the hawthorne tree

סיפור אהבה קסום.

כזה שמחמם את הלב

ומרגש אותך מבפנים.

כזה שנשאר איתך

ושאתה לא רוצה שיעזוב…

החברה הסינית הכפרית,

הפשטות שבחיים,

הקושי שבהם

והיופי המהמם של הטבע…

הזלתי דמעות…

ובעיקר התגעגעתי

לסין,

לנופים של שדות האורז,

לאוכל…

לאופנים,

לשווקים,

לשפה

ולריחות

{שלא כולם טובים אגב…}

8 שנים עברו מאז שביקרתי שם לאחרונה.

ו- 14 שנים עברו מאז

שטיילתי שם עם עדי.

כשחזרנו ארצה,

ברק, ידיד חכם וטוב, אמר לי

"את אף פעם לא תתאוששי…"

כמה שהוא צדק.

{חיוך}

*   *   *

למי מכם שהמנגינה מוכרת…

כן, זו אכן מנגינה רוסית

שאפילו מושרת בשפתנו העברית,

אבל תודו שבדמיונכם הפרוע

לא חשבתם שתשמעו את זה

בסינית!

וכמה שזה פשוט ויפה.

השארת תגובה

מתויק תחת הארות קטנות וגדולות, נוסטלגיה, סרטים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s