המלצות על בילוי, משפחה, נוסטלגיה

נוסטלגיה מתוקה

בילוי קסום של שישי בבוקר…

*   *   *

 אמא שלי על רקע קונדיטוריית "ספירא", חיפה

זה התחיל באחד מחברי בפייסלנד

ששיתף ידיעה שקונדיטוריית "ספירא",

מהקונדיטוריות הראשונות בחיפה,

עומדת להיסגר.

קראתי תגובות מרגשות של אנשים

שהקונדיטוריה הזו הייתה חלק מחייהם,

וחלק מזיכרונות ילדותם.

דבר ראשון- שאלתי את אמי

ילידת נווה שאנן בחיפה

אם היא מכירה את המקום?..

מסתבר שה"למטה של העיר"

{כמו שסבי ז"ל היה קורא לעיר התחתית}

היה אזור מפוקפק משהו באותם הימים…

דבר שני- חיפשתי קצת על המקום

וקראתי את הכתבה בחדשות חיפה.

את הקונדיטוריה פתח ברוך ספירא,

בן למשפחה של קונדיטורים בפולין.

אחרי ששרד את מלחמת העולם השנייה,

עלה לישראל והביא עימו את המתכונים

שעברו מדור לדור במשפחתו.

ביתו נעמי ובעלה יאיר רפפורט

המשיכו את המסורת אחריו

ומפעילים את המקום עד היום.

ההחלטה על הסגירה נובעת מפאת הגיל

והקושי לעבוד,

והילדים אינם מעוניינים להמשיך במקומם.

אחרי טלפון קצר ושיחה נעימה

עם אחד העובדים שעובדים שם מעל 40 שנה!!!

{איפה ישנם עוד דברים כאלה?..}

ווידאתי שהמקום פתוח גם בשישי

והזמנתי לי 4 כלבלבי מרנג.

{חיוך}

אני כחובבת נוסטלגיה ידועה

וכאחת שאוהבת אוכל ומתוקים במיוחד,

לא יכולתי להרשות לעצמי

לפספס כזו חוויה.

ולמרות שלא הכרתי את הקונדיטוריה לפני כן,

החלטתי לבוא ולחלוק לה כבוד אחרון לפני שתיסגר.

אחרי טלפון נוסף לאמא,

סגרנו את הבילוי של שישי בבוקר…

{וכל זה באמצע ניקוי רעלים….

הלכה המשמעת העצמית… חיוך?..}

*   *   *

וכך בשישי האחרון,

נסענו בבוקר לעיר התחתית בחיפה.

אמא, אני ושחר- ששמח מאוד לפספס יום לימודים…

{עלמה לא הסכימה לקום ביום החופשי שלה…

ככה זה בגיל ההתבגרות…}

הלכנו לאורך רחוב נתנזון

שבהמשך הופך לדרך יפו.

שחר מבצע "דב"

הרחוב נראה כמו מדרחוב אירופאי משהו.

חנויות קטנות,

מסעדות קטנות ומעוצבות.

ושמש בוקר של סתיו.

כלבלבי מרנג בעבודת יד- הסמל המסחרי

הגענו למקום- ויטרינה יפהפיה מלאה במיני עוגות

ומדף שלם של כלבלבי מרנג משובבי נפש.

שולחנות מלאים בחוץ ובפנים,

אווירה נעימה וניחוח של פעם.

קונדיטוריית "ספירא", חיפה

המקום היה נראה שוקק חיים.

לא כמו מקום שתיכף ייסגר…

התיישבנו בפנים,

שתינו שוקו וקפה,

והתענגנו על-

סברינה, עוגת גבינה מעטפה, פאי דובדבנים

וכלבלב מרנג… איך לא?..

צילום של שחר {בן 10}

אחרי כל זה,

יאיר הסכים שנכנס פנימה לראות

איפה כל המתוק הטוב הזה קורה.

תוך שהוא מכין עוגות קרמשניט

אמר לשחר שלי להושיט לו יד.

 

יאיר רפפורט מכין קרמשניט

שחר הושיט אצבע,

"לא אצבע" גער בו יאיר, "כל היד".

שחר הושיט את היד ויאיר זילף

לו פס קרם רחב.

"תלקק" אמר.

הוא סיפר לנו קצת על ימים שעברו,

מאזני הארץ- עליהן שוקלים את הבצק

אוסף הצנתרים תלוי על קרש במטבח הקונדיטורייה

ומהתקרה תלויות תבניות בשלל דוגמאות

ואז הראה לנו מגש של עוגיות

[חיוך גדול}עם ריבה שבגלל העומס

לא הספיק להרכיב אותן.

אבל לכבוד שחר הרכיב אחת

ונתן לו לטעום.

מגש העוגיות- אתם כבר יודעים איפה זו החסרה…

אלו בדיוק העוגיות שסבתא שלי ז"ל

הייתה מכינה.

עוגיה עגולה שעליה ריבה

ועליה עוגיה נוספת עם חור במרכז.

היא הייתה קוראת להן "קייקסעלעך"

והן היו ממתינות לנו הנכדות

מעל למקרר בקופסאת פח כתומה עם פרחים….

{נוסטלגיה מתוקה כבר אמרתי?..}

בכל מקרה,

אחרי כל זה,

קניתי גם עוגת קרמשניט לטובת

הבעל והילדה ולא באו…

וליתר בטחון גם כמה מרציפנים בעבודת יד.

והלכנו לדרכנו.

חשבתי בדרך על העובדים

שעבדו בקונדיטוריה הזו מעל ל- 40 שנה!!!

{איפה ישנם עוד אנשים כאלו?..}

ועל כך שמה- 1 בנובמבר

ילכו גם הם לדרכם…

ושמחתי על הנסיעה הספונטנית הזו.

{חיוך רחב}

רגע של קפה- כבר בבית…

חזרנו הביתה לקראת הצהרים,

החזרתי את אמא הביתה,

עשיתי קניות,

ופרשתי לשנ"צ של שישי.

הבילוי הקסום של הבוקר

התערבב לו בחלומות של צהרים…

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הארות קטנות וגדולות, נוסטלגיה

ספרים רבותי ספרים

book-112117_640

pic comes from here

שבוע הספר נפתח.

אמנם אני לא ממש הטיפוס הקורא…

{ולקח לי שנים להודות בזה בפומבי…}

אבל עדיין שבוע הספר

מביא עימו עבורי

זכרונות ילדות של נסיעה

עם אמא ואחיותי לתל אביב

לכיכר מלכי ישראל {אז…}

של שיטוט בין דוכנים עמוסים בספרים,

של תפוח מסוכר על מקל,

ושל רכישה של ספרים חדשים.

סוג של ריגוש.

{חיוך}

עכשיו, כשאני אמא בעצמי,

מודה שאין לי כח להידחק בהמון

ולנסוע במיוחד בשביל זה עד לעיר הגדולה….

לשמחתי,

לכבוד שבוע הספר,

מנהלות הספריה בעינת

הכריזו על יריד ספרים-

שוק קח תן

בפתח הספריה שלנו.

וכך,

הגענו אחה"צ לדשא,

התכבדנו במים קרים ובייגלה,

ושוטטנו בין שולחנות עמוסים בספרים.

לשמחתי הרבה יצאנו עם שלל גדול!

כזה שכלל כמה קלאסיקות עבור עלמה שלי-

כאלו שאני גדלתי עליהן-

616497

675197340

3364

פוליאנה,

האסופית- אן מהחווה הירוקה

ונשים קטנות.

{כל מה שצריך לג'ינג'ית שלי המתבגרת}

חיוך גדול נמרח על פני,

רק מהמחשבה על כך שתכיר את הדמויות האהובות-

אן שירלי הג'ינג'ית,

מתיו ומרילה קתברט.

או מג, ג'ו, בת' ואיימי.

כמה קסם יש בסיפור החיים שלהן!

עלמה שקלטה כמה אני {אמא שלה} מאושרת,

נדבקה בשמחה שלי

מבלי לדעת באמת איזה אוצר טמון בידיה…

12-0817f

12179473845913

לשחר מצאתי את סיפורי פרדיננד

ורון משומרון.

ותאמינו או לא-

ארבעה ספרי קריאה בשבילי גם!

YEY

נראה לי שזו בהחלט תחילתה

של ידידות מופלאה…..

{חיוך רחב}

שבוע ספר נפלא ומרתק!

blog icon

חגים, ילדים, משפחה, נוסטלגיה

רון בלב ואת ביד…ט"ו בשבט בעינת

img_2006

ט"ו בשבט לפני שנתיים.

סבא ונכד

שותלים עץ בבוסתן.

1530365_10202354688882011_52189240_n

ועכשיו-

העץ גדל.

וגם הילד.

{חיוך}

He who plants a TREE

.plants a HOPE

{lucy larcom}

1531977_10202354691002064_2138953730_n

ט"ו בשבט שמח!

blog icon

הארות קטנות וגדולות, נוסטלגיה

פיסטוק

1248_55435345

היום,

כשאני מפרסמת את הפוסט האורח של ימה

במסגרת 8 ימי הניסים-

אור גדול יהיה פה.

יש אור אחד גדול שכבר מאיר מחוזות אחרים…

לא לגמרי ברור לי התזמון הזה

של שני יוצרים גדולים

שהלכו לעולמם דווקא השבוע- בחנוכה.

אולי זה סוג של נס?..

הרי ניסים מטבעם אינם מובנים.

ובעצם זה לא כל כך חשוב…

אני לא חושבת שיש מישהו

בטווח הגילאים שלי

{וכן- כבר עברתי את שלב ה

gonna be 40}

שלא גדל על ספי ריבלין.

אמנם הוא עשה דברים רבים ומגוונים בחייו,

אבל בשבילי הוא תמיד היה ויישאר

פיסטוק.

אני שמחה על כך

שלפני כמה שנים,

ראיתי אותו באיזו מסעדה,

וכ"כ התרגשתי,

שאזרתי אומץ,

ניגשתי אליו

ואמרתי לו בכנות ובפשטות

שהוא ליווה את רוב שנות ילדותי

ושאני מעריצה שלו.

והוא הודה לי מאוד בחיוך כובש.

{חיוך}

יהי זכרך ברוך.
(¯`•.•´¯) (¯`•.•´¯)
*`•.¸(¯`•.•´¯)¸.•´
☆ Light blessings &º `•.¸.•´ º ☆.¸¸.•´¯`♥Miracles of LoVe

blog icon

חגים, ילדים, נוסטלגיה

יום העצמאות

עצמאות4

יום העצמאות.

אני אוהבת את יום העצמאות.

{חיוך}

לא ממש יכולה להסביר

מה זה עושה לי,

אבל אני מרגישה מאושרת

כשאני רואה את הדגל מורם,

ושומעת את החצוצרות מנגנות

כל שנה מחדש.

*   *   *

עצמאות3

השנה, חיפשתי איזו יצירה לחג.

לעשות עם הילדים או עם עצמי…

לשמחתי כשחפשתי בגוגל תמונות,

מצאתי גם תמונות מהפוסט שלי

מלפני שנתיים.

{כיף להיזכר}

מצאתי יונה מקיפולי נייר- אוריגמי.

וחיכיתי לילדים.

"רוצים לעשות איתי יצירה ליום העצמאות?.."

שאלתי.

"לא". ענו שניהם.

"אולי איזו יונה?.."

התעקשתי…

"כבר עשיתי בגן"- אמר שחר.

וכל אחד פנה לענייניו.

קיפחתי לבד יונה ממפית דוילי.

אבל אני ידועה כמי שלא מתייאשת בקלות!

פרסתי על השטיח בסלון

סדין לבן גדול.

והתחלתי לפשפש בכלי המטבח

בחיפוש אחר כלים כחולים.

"אמא מה את עושה?.."

שאלה עלמה.

אהה! פה כבר הצלחתי לעורר ענין.

אני מנסה להכין דגל ישראל,

הסברתי.

"אולי תעזרו לי למצוא חפצים בצבע כחול?.."

"כן. יש לי בובה ובגדים בכחול." אמרה עלמה

ומיהרה לחדר להביא אותם.

גם שחר שראה אותנו אוספות חפצים

ו"עושות בלגן" נרתם למשימה.

וכך מהר מכפי שחשבתי,

אספנו יחד לא מעט חפצים כחולים

והרכבנו את הדגל הגדול המיוחד שלנו.

היו שם- בובה, ספר, כלים, חולצת בי"ס, עפרון,

פליימוביל, גורמיטי, אנגרי בירד,

חוטים, מספריים קטנים, כפתורים,

בבושקה קטנה, לגו, חבילת fresh ones

בקיצור, מה לא?…

היה כיף צרוף!

כמובן שנאלצנו לפרק ולהחזיר הכל למקום

די מהר אח"כ כי זה די השתלט על כל הסלון,

ולא מכובד לדרוך על הדגל….

*   *   *

בערב יום העצמאות אנחנו מארחים

את המישפוחה לארוחת ערב מוקדמת.

למה מוקדמת?..

כי השנה הודעתי חגיגית

שאני מתכוונת לראות את

הטקס הממלכתי בערוץ אחד.

{כן, זו אני הצופה האחת…}

אני מקווה מאוד שיצליח לי.

{חיוך}

לטובת כל אותם פטריוטים כמוני,

שנהנים מטקס הדלקת המשואות

קבלו את אחד המערכונים הגדולים

{לדעתי}

שאול שקלי והדלקת המשואות

ככה זה נראה אצלנו-

פינת הזולה שלנו בחוץ,

הכריות בשלל ציפיות כחול ולבן.

{ככל שיכולתי למצוא…}.

השרשראות המקיפות את הבית,

כדורי שוקולד מצופים

בקוקוס ובסוכריות.

ופינוק אחה"צ-

פתי בר, שוקולד, מרשמלו,

סוכריות בכחול לבן ודגל כמובן…

עצמאות2

ולעוד רעיונות נפלאים והשראה-

הציצו במהדורה החדשה של מגזין קונפטי

שער קדמי

מאחלת לכל בית ישראל

יום עצמאות שמח!

מי ייתן ולא יהיו עוד מלחמות!

רק יונים עם עלה של זית….

blog icon

הארות קטנות וגדולות, משפחה, נוסטלגיה

mother's love

vintage mothers daymother's day card by marks & spencer

יום האם

כבר מזמן הפך ליום המשפחה.

ובגדול אני חושבת

שטוב שכך.

אני אמא כבר עוד מעט 9 שנים…

אבל השנה יצא לי לראשונה

לחגוג את יום האם.

בגן של שחר,

החליטו להחזיר עטרה ליושנה

והזמינו רק את האמהות לחגיגה.

{חיוך}

שרנו יחד,

עשיתי יצירה משותפת עם שחר,

{שהוא אימץ ותלה בחדר שלו}

קבלתי עוגיות לבבות,

ברכה וציור ששחר הכין לי.

הגננת הקריאה לנו

את מילות השיר "שתלתם ניגונים"

של פניה ברגשטיין.

ראיתי את שחר,

גרעין שנשא לבבי

ועתה הוא עולה וצומח!

התרגשתי.

{חיוך רחב}

שתלתם ניגונים בי אימי ואבי
ניגונים מזמורים שכוחים
גרעינים גרעינים נשאם לבבי
עתה הם עולים וצומחים
עתה הם שולחים פאורות בדמי
שורשיהם בעורקי שלובים
ניגוניך אבי ושירייך אימי
בדופקי נעורים ושבים.

אני מקדישה את המילים הנפלאות

האלו לאמא ואבא שלי!

שיהיה לכם יום משפחה שמח!

והרבה רגעי אושר מהשבט שיצרתם.

כולנו הגרעינים ששתלתם וצימחתם.

יום המשפחה בא להזכיר לנו

מה חשוב באמת.

להיות במחיצת מי שאתה אוהב

ואוהב אותך חזרה מכל הלב.

המשפחה שלך.

*   *   *

ולזכר הנוסטלגיה

לכל האמהות,

האמהות to be

ואמא שלי במיוחד!

אמא שלי בביצוע של נועם קניאל

blog icon

ילדים, מה קורה במטבח, נוסטלגיה

זכרון ילדות

 

יש לפעמים כזה רצון

לשחזר טעמים מהילדות.

אמא מכינה מרק עוף כמו שפעם סבתא הייתה מכינה,

אני מנסה להכין דברים שפעם אמא הייתה מכינה לי

{לא שהיא לא תכין לי אותם גם היום אם אבקש….

אבל יש צורך לראות אם אני מצליחה להכין אותם

אותו הדבר}.

העניין הוא בינינו…שזה אף פעם

לא יוצא בדיוק אותו הדבר.

לא שזה לא טעים,

זה פשוט אחר.

לעומת זאת-

יש טעמים פשוטים ונפלאים

שאין כל בעיה לשחזר.

למשל אשכולית עם סוכר

סלט פירות…

היום ערכתי קניות בסופר הגדול

פינקתי את עצמי בסלסלת תותים

אדומים, קטנים ויפים- כמו של פעם.

אחה"צ-

חתכתי לילדים ולי תותים

וכל אחד קיבל קערית עם

תותים, שמנת חמוצה, סוכר חום ורום.

רום- למקרה שדאגתם

{אמא שנותנת לילדים שלה רום…}

לא הדבר האמיתי….

תמצית רום- זו הורודה,

שמגיעה בבקבוקון קטן.

יש לציין שאני מחזיקה את הבקבוקון הזה

{למטרה זו בלבד}

במטבח הגורמה שלנו,

למורת רוחו של רון,

שלא מבין איך אני מכניסה לגוף שלי את

הדבר הזה?.. ומה קרה לחוש הטעם שלי?..

בסוף כשהוא ראה כמה אני מאושרת

עם הקערה שלי עמוסת התותים, השמנת והנוזל הורוד…

הוא ניהל איתי את השיחה הבאה-

רון: "איך את זורחת מהשטות הזאת הא?.."

שרון: "כן" עניתי בפה מלא.

רון: "טוב, אני מקבל אותך כמו שאת."

ואני שואלת אתכם,

מה עוד צריך?..

{חיוך רחב}