יום השואה

אני חושבת שזה הפוסט הראשון בבלוג שלי

בנושא יום השואה…

אבל השנה,

הרגשתי צורך לייחד פוסט

למשפחה שלי.

לפני פסח,

עלמה, בתי הבכורה,

הכינה עבודת שורשים,

וראיינה את הסבים והסבתות.

ואני שלפתי את העבודה שלי

{ששמורה היטב במחסן}

בנושא הפרטיזנים מכיתה ח'

{איך שהזמן טס…}

ובה פרק שלם על סיפור

משפחתי בשואה.

כריכת העבודה שלי בנושא פרטיזנים- כיתה ח'

אני זוכרת שישבתי עם סבי

אבא של אבא, סבא דוד

ועל פני דפים שלמים כתבתי

את כל מה שסיפר לי.

על איך קם באישון לילה

והעיר את הוריו ואחיו

והכריח אותם לקום ולעזוב ליער.

ואיך למרות הפליאה מצד הוריו

לבסוף אכן עשו זאת,

ובבוקר למחרת הנאצים הגיעו

לעיירה והרגו את כל היהודים שבה.

דף מתוך העבודה שלי- בכתב ידי

הוא סיפר על חודשים ארוכים

בהם הסתתרו ביערות,

בבונקר.

ועל היתקלויות עם הגרמנים,

על המחסור באוכל, על הקור,

ועל ניסים קטנים/ גדולים שקרו להם,

ושבזכותם הוא  וכל המשפחה שרדו.

דברים שרובנו בעצם יודעים.

אבל לא קולטים באמת.

דף מתוך העבודה שלי- על סיפור פסח בבונקר

הכי מרגש היה הסיפור שלו

של איך הם מצאו תפוח אדמה אחד

ועם שאריות סובין שהיו להם

הצליחו לחגוג את חג הפסח

בבונקר בשנת 1943.

תיעוד מופלא בכתב ידו המקורי

כפי שתיאר את ההתרחשות ביידיש-

מסמך המתאר את חגיגת פסח בבונקר בכתב ידו המקורי של סבי דוד טמבור ז"ל, 1943

בתחתית הצילום-

הוסיף סבי השני- אהרון קנר ז"ל

בכתב ידו בשנת 1984 את הפסוק-

"ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מיורדי [מִיָּרְדִי] בוֹר."

תהילים ל' ד'

והוסיף ואייר עץ משפחה קטן-

 *   *   *

בתור ילדה,

לא אהבתי את הביקורים אצל

סבא וסבתא.

סבא תמיד היה מקדם את פנינו

כשדמעות בעיניו וממחטת בד.

לא הבנתי למה הוא תמיד בוכה.

כשהלכנו- תמיד היה אומר-

"שנשמע בשורות טובות…".

אני חושבת שרק אחרי

העבודה הזאת והראיון הכ"כ אישי עימו

הבנתי.

הבנתי שזה לא היה בכי,

זו היה התרגשות גדולה.

ולמדתי להעריך אותו ולאהוב אותו.

וכיום,

יחד עם הזיכרונות האלו,

ישנם גם זיכרונות טובים-

של חרוזים שהיה חורז בשפה עשירה.

של הצ'ולנט המופלא שסבי היה מכין,

של לביבות תפו"א טעימות שהיה מכין בפסח.

של הגינה שלו שתמיד התהדרה

בשורות שורות של פרחי אמנון ותמר ססגוניים.

וחלקה שלמה של שיחי שושנים

שמהן היה מכין סירופ ויין.

*   *   *

סבי הציל את כל משפחתו,

אביו, אמו החורגת ושבעת אחיו.

את סבתי צילה ואחיה הצעיר.

האחות הבכורה שהייתה נשואה אז

והאחות הצעירה שהייתה איתם ביערות לא שרדו.

רובם עלו לארץ,

חלקם היגרו לקנדה.

אבי סבי אפילו זכה לנינה- אחותי הבכורה.

סבי וסבתי ז"ל מצד אמי,

היו חלוצים ועלו לארץ לפני המלחמה.

כל משפחותיהם נספו בשואה גם כן.

משפחת טמבור

משפחת בוקובסקי

משפחת קנר

משפחת אייכלר

יהי זכרם ברוך!

לכבודם ולזכרם-

השיר עם ישראל חי-

בביצוע המרגש של עופרה חזה

באירוויזיון  1983 על אדמת גרמניה.

אנחנו עוד כאן!

 

 

 

מודעות פרסומת

5 תגובות

מתויק תחת הארות קטנות וגדולות

love. just love

לכבוד יום האהבה, קצת השראה… פנים רבות לאהבה. נאיבית- פסטלית,  typography posters by field trip רומנטית ומתוקה, doily pancake+ instructions from bite delite lace heart cookies by my little bak…

מקור: love. just love

השארת תגובה

מתויק תחת Uncategorized

ט"ו בשבט הגיע

%d7%98%d7%95-%d7%91%d7%a9%d7%91%d7%986-2017

 

ט"ו בשבט הגיע

חג לאילנות.

ט"ו בשבט הגיע

זמן למשאלות.

6888dbc899c16540758278ccc4d21014

pic comes from here

ט"ו בשבט תמיד נותן לי הרגשה

של התחדשות,

של התחלה חדשה,

של תיכף האביב בא…

{למרות שעוד לא ממש…}

ועם זאת,

מרגישה שפחות אופטימית ואנרגטית מכרגיל.

אולי בגלל זה בחרתי השנה

להכין עצי משאלות?..

{חיוך}

משאלה היא רצון או תקווה לדבר מה.

אני לגמרי מאמינה ב-

מה שאבקש יתממש.

לפעמים אנחנו לא עוצרים

לשאול את עצמנו-

מה הדבר שאנו באמת רוצים.

*   *   *

המנהג של לקשור משאלות לעץ

מצוי בתרבויות שונות במזרח.

אני חושבת שבתרבות שלנו

מפרגנים לנו משאלות בעיקר

ביום ההולדת כשמכבים את הנר.

אז כדי לא לחכות ליום ההולדת שלי,

החלטתי לפרגן לעצמי משאלות

ביום ההולדת לאילנות.

%d7%98%d7%95-%d7%91%d7%a9%d7%91%d7%988-2017

יחד עם הילדות בחוג היצירה שלי,

יצרנו כל אחת את עץ המשאלות שלה.

דברנו על מה זו משאלה,

ואיך הן מדמיינות את עץ החלומות שלהן.

%d7%98%d7%95-%d7%91%d7%a9%d7%91%d7%982-2017

%d7%98%d7%95-%d7%91%d7%a9%d7%91%d7%984-2017

%d7%98%d7%95-%d7%91%d7%a9%d7%91%d7%983-2017

לקחנו עצים מדיקט שקניתי במקס סטוק,

את העלים קשטנו בבדים צבעוניים שגזרנו והדבקנו,

ואת חלקם צבענו בטושים.

ליפפנו צמר וסרטי קישוט מסביב לגזע והענפים,

והדבקנו פרחי משי קטנים.

לבסוף- כל אחת קבלה

3 אטבי עץ קטנטנים

להצמיד אל הענפים את המשאלות שלה,

ופתק שבו היה כתוב-

עצמו את העיניים והביעו משאלה,

ציירו אותה בדמיונכם מתגשמת במלואה.

כתבו אותה על דף,

ותלו על ענף.

שם המשאלה תמשיך להילחש,

ואולי בקרוב היא לפתע… תתממש!

הדברים הכי קסומים יכולים לקרות וכל זה מתחיל עם משאלה

%d7%98%d7%95-%d7%91%d7%a9%d7%91%d7%987-2017

%d7%98%d7%95-%d7%91%d7%a9%d7%91%d7%985-2017

כל העצים יצאו כל כך צבעוניים ומשמחים

שאני בטוחה שכל המשאלות שנתלו עליהן

י ת ג ש מ ו!

וגם אם לא, אז לפחות התמקדנו קצת במה שאנו רוצים!

וגם זה חשוב כשלעצמו.

{חיוך רחב}

מחר אתלה משאלות עם המשפחה שלי

על עץ אמיתי בגינה.

בבוקר ראיתי שקדיה מהממת בדרך אל השוק.

%d7%98%d7%95-%d7%91%d7%a9%d7%91%d7%98-2017

%d7%98%d7%95-%d7%91%d7%a9%d7%91%d7%981-2017

ובינתיים-

עוגת תפוזים ואגס משמחת כבר יצאה מן התנור,

וקפה קטן של אחה"צ נמזג אל הספל.

ט"ו בשבט – ט"ו בשבת…

שבת שלום,

חג שמח,

שנדע לבקש…

ושכל משאלותינו יתגשמו!

cropped-blog-icon.jpg

השארת תגובה

מתויק תחת הארות קטנות וגדולות, חגים