הארות קטנות וגדולות, מה קורה במטבח, נוסטלגיה

הפחזניות של אמא

לאחרונה, כנראה לקראת יום ההולדת ה- 40

חברו בני המחזור שלי מבית הספר היסודי

לקבוצה בפייסבוק במטרה ליצור פגישת מחזור.

פתאום אני מוצאת את עצמי

מצ'וטטת עם אנשים שלא ראיתי

קרוב ל- 30 שנה!!! שלושים שנה!!!

יש בזה משהו מאוד מרגש

כמו גם מאתגר את הזכרון.

{שלא חזר לקדמותו עד היום מאז הלידות…}

אתמול בערב ארחתי חמישה חברים

מאין "ועדת היגוי", צוות חשיבה בשביל

האיפה,  מתי, איך ומה כדאי שיהיה בערב שכזה.

אחד מהחברה שאל מה אני מתכננת בתפריט

ועניתי לו שלשם הנוסטלגיה חשבתי

להפניק אותם בפחזניות של אמא שלי…

הפחזניות של אמא שלי הן שם דבר,

אין מסיבת יום הולדת או סופשנה

שהן לא כיכבו בהם.

הן היו להיט בקרב הילדים והמבוגרים כאחד.

ומרגע שהזכרתי אותן הפכו לשיחת היום

בין אנשי הקבוצה.

{חיוך}

דברנו על ימים שהיו ופיצחנו גרעינים,

שתינו תה צמחים ואכלנו פחזניות.

הן כיכבו גם אתמול…

{חיוך רחב}

הכנתי אותן בדיוק כמו שאמא שלי הייתה מכינה

ואת המחמאות שגרפתי עליהן

אני חייבת לך אמא!

אז הנה המתכון לכל המעוניין:

פחזניות של אמא עם קרמשניט וציפוי שוקולד

מכיון שבבצק אאין סוכר, אפשר למלא גם עם מליות מלוחות

כמו סלט טונה, סלט ביצים, פטריות או כל דבר אחר.

כאן אני מביאה לכם את גרסה המקורית והמתוקה.

אפשר כמובן לזלף עם שקית זילוף למראה יותר מרשים,

אבל אני מעדיפה את השיטה הטובה והישנה של

להיעזר בשתי כפות ומה שיוצא אני מרוצה…

100גר' חמאה ועוד 1ס"מ

1 כוס מים

1 כוס קמח לבן

4 ביצים

מחממים תנור ל- 200 מעלות.

ממיסים את החמאה והמים על האש. כשמתחיל לבעבע

שופכים לתוכו את הקמח ומערבבים במהירות

עד שהעיסה לא נדבקת לדפנות הסיר.

מורידים מהאש ומוסיפים ביצה, ביצה תוך ערבוב מהיר

לאחר כל הוספה.

יוצקים בעזרת כף מן התערובת על תבנית עם נייר אפיה.

להשאיר מרווח של כמה ס"מ בין התלוליות- זה תופח!

אופים בתנור עד שמזהיב.

קרמשניט למילוי

1 שקית אינסטנט פודינג וניל

1 כוס חלב

1 שמנת מתוקה

מקציפים יחד. חורצים פתח בפחזניות בעזרת סכין.

ממלאים בקרם בנדיבות.

ציפוי שוקולד

100גר' שוקולד מריר איכותי

2 כפות מים

2 כפות שמן

25גר' חמאה

ממיסים על אש קטנה את השוקולד, המים והשמן במחבת.

מכבים את האש ומוסיפים את החמאה עד שנמסה לגמרי

בתוך תערובת השוקולד.

יוצקים מעל לפחזניות.

הארות קטנות וגדולות, הבית שלי, המלצות על בילוי, ילדים, משפחה

אני אמא טובה- יום הפרגון העצמי

מכירים את הימים האלה

שהכל זורם בהם חלק?..

אחה"צ עובר בנעימים

הילדים משחקים יפה,

אוכלים, מתרחצים…

מבלי שנרגיש שהתאמצנו

או התעצבנו בדרך?..

ובכן אתמול היה לי יום כזה!

זה לא שזה כל כך נדיר במחוזותינו

אבל גם בימים טובים בדרך כלל

יש לי איזה רגע עצבני או משהו אחד

שלא הולך כמו שהייתי רוצה…

ואז אני מעודדת את עצמי

שזה בסדר ואין דבר כזה

מושלם!

אתמול נהנתי מאוד

מבילוי אחה"צ ביתי עם הילדים

ובסופו הרגשתי שכן

אני אמא טובה!

ושמגיע לי לפרגן לעצמי על זה…

{וזה כן נדיר במחוזותינו…

בכל זאת גנים פולניים…

נכתב בחיוך}

והרגשתי צורך עז לחלוק

את האושר הגדול הזה

שמציף אותי,

פשוט כדי שתדעו שזה שם

וההורים שבינכם יוכלו

ליישם את זה בקלות רבה

ולארגן לעצמם אחה"צ של אושר

עם הילדים שלהם!

אז מה היה לנו-

אחה"צ התחיל בדריכה בגיגית הבוץ

{שלב אחרון בתנור- מה שאומר שהפוסט בעניין קרב…}

אחריה כמובן היה צורך במקלחת

ואז הילדים לבשו פיג'מות

{אפשר כמובן לוותר על החלק של הבוץ

ופשוט להכריז לשם הגיוון

על יום הפוך שבו מתרחצים קודם

לובשים פיג'מות ואז משחקים…}

ופנינו למשחק בסלון.

כבר בשבת אחה"צ עלמה ושחר

החלו בבנית אוהל בסלון

שהיה כל כך מושקע שלא היה לי לב

לפרק להם אותו…ולכן החלטנו

לשמור את ה"בניה" ליום נוסף.

{זה היה משחק אהוב גם עלי בילדות

אני ואחיותי היינו תולות את השמיכה

מאיזה מסמר ויושבות בפנים…}

האוהל היה בנוי מכל כסאות האוכל

{6 במספר}

שמיכות, כריות ובדים לקשירה

{למי שאין בדים יכול כמובן להשתמשבסדינים או מפות}

וכלל בתוכו פינת יצירה

{אם למישהו יתחשק לצייר…

הסבירה עלמה}

מיטות לתינוקות…

עגלה לטיול, שלל מטפחות צבעוניות,

בובות אצבע למשחק,

פסנתר

{שנוכל לנגן לבובות…}

ועל אחד הכסאות נתלו ציורים- לקישוט.

הילדים שמחו מאוד "לארח" אותי

ולהסביר לי מה כל דבר,

ומה עלי לעשות.

שכבנו בתוך האוהל,

שיחקנו בבובות,

דיגדגנו, התגלגלנו, צחקנו

גם אבא ואוליביה החתולה הצטרפו.

עשינו הפסקה לאכול ארוחת ערב,

חזרנו לאוהל לקרוא סיפורים

ובסוף היום סדרנו ביחד הכל במקום

עייפים ומאושרים הלכו הילדים לישון…

{חיוך}

מי שמכיר אותי יודע, שיצירתיות היא חלק גדול ממני

ושאני משתדלת להפעיל אותה

בכל הקשור לילדים.

כשראיתי את היצירתיות שלהם במשחק

הרגשתי שעשיתי משהו בסדר,

שהצליח לי!

ושאני שמחה שהם בחרו בי להיות אמא שלהם!!!

{חיוך רחב}

ולסיום- טיפ קטן ותודה-

כדי לא להרוס את חווית ה"אני חלק מהמשחק"

שמתי שעון מעורר לשעה הייעודה

ויידעתי את הילדים מראש שכשהשעון יצלצל

זה סימן להפסיק לשחק ולהתחיל לסדר

ולהתארגן לשינה.

כך לא הייתי צריכה אני להיות ה"שוטר"

שמפסיק את ההילולה באמצע לטובת השגרה…

ולהפתעתי- זה עבד מצויין!

 

ותודה לאמא שלי שעודדה בנו

את היצירתיות ואת שמחת החיים הזו!