הארות קטנות וגדולות, נוסטלגיה

a new way to start your day

thailand, a beach on koh phangan island

אל תיבהלו…

לא נסעתי לשום מקום.

אבל אני חולמת על זה daily

{מי שלא חולם לא מגיע?.. לא?}

אני שמחה לומר

שהבוקר,

{השלישי ברציפות!}

השכמתי קום והלכתי לבריכה ב- 6:30.

כן כן- אני לבד!!!!!!!!!!ב- 6:30!

אני צריכה לעשות תרגילים לברך

ובמים היתרון הוא שלא מפעילים

עליה את משקל הגוף.

{אז בכל זאת משהו טוב יצא מזה…}

בכל מקרה- נחזור ל אני לבד

לא ממש לבד,

יותר אני וכמה מוותיקי הקיבוץ,

{כאלו שאם היו גרים בתל אביב,

הייתם רואים אותם על חוף הים,

עושים תרגילים משונים

בכובעי ים של פעם…}

איזה כיף! שלווה!

בריכה פרטית!

מי היה מאמין עלי בשעות האלו של הבוקר

אחרי הכל ה- pool זה פה ממש ממול!

העונג הזה של להיות במים,

ישר עושה לי אסוציאציה לתאילנד.

מה לעשות?..

אמנם ורסיה מאוד זולה של החלום,

אבל אם זה מה שגורם לי אושר על הבוקר?..

בקיצור רציתי להמליץ על כך בחום!

לאלו שמתפדלעות בדרך כלל כמוני.

{ויסלחו לי גברים? שקוראים?..שאני כותבת בלשון נקבה}

אם יש לכם את האפשרות

לכו על זה!

אני לא אשקר לכם

שהרגשת הנירוונה הזו מחזיקה לאורך כל היום,

אבל היא מרוממת את הנפש לפחות לראשיתו

בצורה שאין לתאר!

be water

יום נפלא!

הארות קטנות וגדולות, ילדים

מסיבת יום הולדת לכיתה

ביום חמישי האחרון

חגגנו לעלמה מסיבת יום הולדת לכיתה.

לה, ליאלי ולסוף- שני בנים מהכיתה…

נפגשנו {האמהות} למפגש תכנון וחלוקת מטלות.

*   *   *

בדרך כלל 1

אני לא אוהבת לחגוג לפני הזמן

{פולניה או מה?..}

אבל ככה יצא,

בגלל שהתאריך האמיתי של החוגגים

יוצא בחופש הגדול, ובעיקר בגלל

ניתוח הברך שלי הקרב ובא…

*   *   *

בדרך כלל 2

אני מאוד מתרגשת מאירועים כאלו

ונהנית מהארגון והעיצוב שלהם…

והפעם איכשהוא ההתרגשות הייתה ממני והלאה.

הרגשתי שזה עוד משהו ברשימת ה to do האינסופית שלי

שאני צריכה לעבור ולסמן עליו וי.

והיום עצמו עבר עלי בהרגשת תסכול משהו

על כך שזה מה שאני מרגישה,

וברצון של להיות אחרי זה…

*   *   *

המסיבה הייתה בגינה בקיבוץ עינת,

החלטנו {האמהות…} לארגן את ההפעלה לבד.

הבאנו ערכת קעקועים, מצנח

והכנו משחקים בניחוח של פעם

חבילה עוברת, הליכה עם ביצה על כף בלי עזרת ידיים…

חכה עם טופי וישיבה על בלון {עד שיתפוצץ}.

הילדים שיתפו פעולה והיו מקסימים.

אחר כך הכינו פיצות בטבון,

{האבות הכינו בצק ורון הפעיל את הטבון}

והשחילו סוכריות על שיפודים.

הדלקנו נרות ושרנו לכל ילד בנפרד

יום הולדת שמח…

יאלי

סוף

ועלמה…

לסיום חלקנו חרבות בועות סבון ושלוקים

והילדים רצו בדשא והפריחו בועות ענקיות…

סדרנו, ניקינו והלכנו הביתה

שמחים ומאושרים-

1 כי עבר ונגמר

2 כי היה נהדר…

3 כי היה לנו {ההורים} כיף להכיר ולחגוג יחד.

כיפאק היי!

{חיוך רחב}

*   *   *

מחר הניתוח שלי בברך…

לשמחתי הוא לא נדחה בגלל השביתה,

{חיוך של הקלה}

ואני אוכל לשיר לעצמי

בברך שלי שלושה חורים.

על משקל לכובע שלי שלוש פינות…

אז שיהיה לי לבריאות!

ולכם המשך שבוע נפלא!

נשתמע…

הארות קטנות וגדולות

down on my knees

well…
actualy down because of my knees
rather than actualy
on my knees
כי כרגע זו משימה כואבת…
אין ממש מצב רוח
יש צורך בעוד ניתוח…
הפעם בברך השניה
{הראשונה נותחה לפני שנה וחמישה חודשים
wow איך שהזמן טס…מי סופר?..}
same shit different leg
וזה נופל בדיוק על מסיבת הסיום
של עלמה בבית הספר.
{אין חיוך}
אחרי הבכי של הבוקר,
שיחה עם עדי,
קפה ורחמים עצמיים עם אפרת,
{כי אין חשק להתמודד עם זה לבד}
יצאתי איתה לסידורי בנק וסופר,
חזרתי מעודדת משהו ורעבה הביתה.
והחלטתי לכתוב על זה
{זה היה רעיון של עדי}
אחרי הכל היא צודקת
זה הבלוג שלי!
אז מותר לי.
{מחר אני אכתוב אם זה עזר במשהו}
אני מנסה לראות את הדברים מטבעי
בצורה חיובית-
ובשיחות ביני לביני
אני אומרת לעצמי
שסה"כ זה לא כ"כ נורא,
זה לא עניין חלילה של חיים או מוות,
ואז הברכיים יחזרו להראות סימטריות
{עם 3 חורים בכל אחת…}
והילדים יקפצו באושר עם הקביים…
ורון ילך עם עלמה למסיבה- עוד יהיו הרבה כאלה.
ועכשיו אני כבר יודעת לקראת מה אני הולכת.
ועד היומולדת שלי זה יעבור.
{הארבעים להזכירכם-gonnabe40}
ועוד מיני אמירות…
ועצמי עונה לי שלא ממש שכנעתי אותה עד הסוף
והיא לא מצליחה להאמין בהם מעומק הלב……
אז אמרתי לעצמי
כמו שאמרו לג'וליה רוברטס בסרט
eat pray love
smile in your liver
ועצמי הבטיחה לנסות.
לפחות אני אקפיד שיפתחו את הברך הנכונה.
{חיוך קטן}
כי אתמול בתור לרופא- פיניתי מקום ישיבה
לבחור עם קביים ואמרתי לו שהייתי במצבו
והוא סיפר שניתחו לו את הברך הלא נכונה!
{לא ברור איך כי מסמנים את הרגל בטוש!}
עידוד יתקבל בברכה!