נוסטלגיה מתוקה

בילוי קסום של שישי בבוקר…

*   *   *

 אמא שלי על רקע קונדיטוריית "ספירא", חיפה

זה התחיל באחד מחברי בפייסלנד

ששיתף ידיעה שקונדיטוריית "ספירא",

מהקונדיטוריות הראשונות בחיפה,

עומדת להיסגר.

קראתי תגובות מרגשות של אנשים

שהקונדיטוריה הזו הייתה חלק מחייהם,

וחלק מזיכרונות ילדותם.

דבר ראשון- שאלתי את אמי

ילידת נווה שאנן בחיפה

אם היא מכירה את המקום?..

מסתבר שה"למטה של העיר"

{כמו שסבי ז"ל היה קורא לעיר התחתית}

היה אזור מפוקפק משהו באותם הימים…

דבר שני- חיפשתי קצת על המקום

וקראתי את הכתבה בחדשות חיפה.

את הקונדיטוריה פתח ברוך ספירא,

בן למשפחה של קונדיטורים בפולין.

אחרי ששרד את מלחמת העולם השנייה,

עלה לישראל והביא עימו את המתכונים

שעברו מדור לדור במשפחתו.

ביתו נעמי ובעלה יאיר רפפורט

המשיכו את המסורת אחריו

ומפעילים את המקום עד היום.

ההחלטה על הסגירה נובעת מפאת הגיל

והקושי לעבוד,

והילדים אינם מעוניינים להמשיך במקומם.

אחרי טלפון קצר ושיחה נעימה

עם אחד העובדים שעובדים שם מעל 40 שנה!!!

{איפה ישנם עוד דברים כאלה?..}

ווידאתי שהמקום פתוח גם בשישי

והזמנתי לי 4 כלבלבי מרנג.

{חיוך}

אני כחובבת נוסטלגיה ידועה

וכאחת שאוהבת אוכל ומתוקים במיוחד,

לא יכולתי להרשות לעצמי

לפספס כזו חוויה.

ולמרות שלא הכרתי את הקונדיטוריה לפני כן,

החלטתי לבוא ולחלוק לה כבוד אחרון לפני שתיסגר.

אחרי טלפון נוסף לאמא,

סגרנו את הבילוי של שישי בבוקר…

{וכל זה באמצע ניקוי רעלים….

הלכה המשמעת העצמית… חיוך?..}

*   *   *

וכך בשישי האחרון,

נסענו בבוקר לעיר התחתית בחיפה.

אמא, אני ושחר- ששמח מאוד לפספס יום לימודים…

{עלמה לא הסכימה לקום ביום החופשי שלה…

ככה זה בגיל ההתבגרות…}

הלכנו לאורך רחוב נתנזון

שבהמשך הופך לדרך יפו.

שחר מבצע "דב"

הרחוב נראה כמו מדרחוב אירופאי משהו.

חנויות קטנות,

מסעדות קטנות ומעוצבות.

ושמש בוקר של סתיו.

כלבלבי מרנג בעבודת יד- הסמל המסחרי

הגענו למקום- ויטרינה יפהפיה מלאה במיני עוגות

ומדף שלם של כלבלבי מרנג משובבי נפש.

שולחנות מלאים בחוץ ובפנים,

אווירה נעימה וניחוח של פעם.

קונדיטוריית "ספירא", חיפה

המקום היה נראה שוקק חיים.

לא כמו מקום שתיכף ייסגר…

התיישבנו בפנים,

שתינו שוקו וקפה,

והתענגנו על-

סברינה, עוגת גבינה מעטפה, פאי דובדבנים

וכלבלב מרנג… איך לא?..

צילום של שחר {בן 10}

אחרי כל זה,

יאיר הסכים שנכנס פנימה לראות

איפה כל המתוק הטוב הזה קורה.

תוך שהוא מכין עוגות קרמשניט

אמר לשחר שלי להושיט לו יד.

 

יאיר רפפורט מכין קרמשניט

שחר הושיט אצבע,

"לא אצבע" גער בו יאיר, "כל היד".

שחר הושיט את היד ויאיר זילף

לו פס קרם רחב.

"תלקק" אמר.

הוא סיפר לנו קצת על ימים שעברו,

מאזני הארץ- עליהן שוקלים את הבצק

אוסף הצנתרים תלוי על קרש במטבח הקונדיטורייה

ומהתקרה תלויות תבניות בשלל דוגמאות

ואז הראה לנו מגש של עוגיות

[חיוך גדול}עם ריבה שבגלל העומס

לא הספיק להרכיב אותן.

אבל לכבוד שחר הרכיב אחת

ונתן לו לטעום.

מגש העוגיות- אתם כבר יודעים איפה זו החסרה…

אלו בדיוק העוגיות שסבתא שלי ז"ל

הייתה מכינה.

עוגיה עגולה שעליה ריבה

ועליה עוגיה נוספת עם חור במרכז.

היא הייתה קוראת להן "קייקסעלעך"

והן היו ממתינות לנו הנכדות

מעל למקרר בקופסאת פח כתומה עם פרחים….

{נוסטלגיה מתוקה כבר אמרתי?..}

בכל מקרה,

אחרי כל זה,

קניתי גם עוגת קרמשניט לטובת

הבעל והילדה ולא באו…

וליתר בטחון גם כמה מרציפנים בעבודת יד.

והלכנו לדרכנו.

חשבתי בדרך על העובדים

שעבדו בקונדיטוריה הזו מעל ל- 40 שנה!!!

{איפה ישנם עוד אנשים כאלו?..}

ועל כך שמה- 1 בנובמבר

ילכו גם הם לדרכם…

ושמחתי על הנסיעה הספונטנית הזו.

{חיוך רחב}

רגע של קפה- כבר בבית…

חזרנו הביתה לקראת הצהרים,

החזרתי את אמא הביתה,

עשיתי קניות,

ופרשתי לשנ"צ של שישי.

הבילוי הקסום של הבוקר

התערבב לו בחלומות של צהרים…

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הפינוק המושלם ליום האישה

pic is from the red fairy project

יום האישה הבינלאומי יתקיים ב- 8 במרץ.

יש עוד זמן כמו שאומרים…

אבל-

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שלי

עוד מיום האישה הקודם.

ביום האישה 2016

אחותי הציעה לי לבוא איתה

לערב נשים מיוחד במודיעין.

ברור שהלכנו-

כל סיבה טובה לערב בילוי עם האחות…

{חיוך}

הערב היה נפלא, קבלת פנים מפנקת

מעשה ידי נשות עסקים של מודיעין,

הרצאות נפלאות,

ולסיום הוגרלו מתנות בין כל המשתתפות,

ואני עליתי בגורל

וזכיתי בעיסוי מפנק בארבע ידיים.

{חיוך רחב}

pic from we heart it

התמונה מכאן pic comes from here

אין צורך לתאר את האושר שלי!

גם זכיתי ועוד במתנה שכל כך מתאימה לי.

כל זה היה במרץ שנה שעברה…

מפה לשם,

החלטתי לשמור לי את ה"ממתק" הזה

לאחר שאסיים עם חגיגות בת המצווה של עלמה

שהיו ביוני {לכיתה} וביולי {למשפוחה}.

ולבסוף כשצלצלתי למרים

ואמרתי לה בהתרגשות שאני הזוכה המאושרת…

היא נסעה לחו"ל.

ואז עבר עוד זמן וגם אנחנו טסנו לחו"ל.

אמרתי לעצמי שלא נורא,

את המסאז' שלי כבר אקבל בתאילנד.

{מה שהיה נכון…}

וכשחזרתי פתאום מצאתי את השובר עדיין בתיק.

למרות שעברו חודשים רבים,

פניתי שוב למרים ושאלתי

אם עדיין יש מצב לקבל את המתנה.

להפתעתי היא הסכימה וקבענו.

לבסוף-

אתמול בערב הגעתי למודיעין,

נכנסתי לחדר חמים ונעים

והתפנקתי לי בעיסוי מושלם

בשיטת איור ודה

בשילוב שמנים ואבנים חמות ורפלקסולוגיה.

התמונה מכאן pic comes from here

ארבע ידיים מיומנות-

של גילה מאיר לביא ומרים נבל.

שתיהן מטפלות הוליסטיות ורפלקסולוגיות בכירות.

המגע, האבנים החמות, המוסיקה השקטה ברקע,

לרגע פנטזתי שאני עדיין בתאילנד…

מה יכול להיות יותר מענג בערב חורפי שכזה.

יצאתי שלווה, רגועה ומחוייכת מאוזן לאוזן.

ואז-

צלצלתי לאבא

{שגר ממש ליד….}

ושאלתי אותו מה הוא עושה.

"מכין לעצמי משהו לאכול" הוא ענה.

"אז תכין גם לי" אמרתי אני

וכבר הייתי בדרכי אליו.

כי אם כבר ערב פינוק אז עד הסוף, לא?..

*   *   *

לסיכומו של עניין-

א. כדאי תמיד להיות פתוחה לשפע–

פשוט כי זה מגיע לי-

גם במובן של i deserve it

וגם במובן שאז זה מגיע coming my way.

ב. אחרי שכבר נפתחתי לשפע-

עדיף ורצוי לא לדחות אותו כשהוא מגיע.

{מה באמת חשבתי לעצמי שלא ניצלתי את זה מיד?.. }

ג. יום האישה זה פעם בשנה,

למה לחכות לו או לאיזה חג כדי לפרגן לעצמך איזו מתנה?

pic comes from yoga w/ zoe

תזמינו לכן מסאז' מפנק שכזה עוד היום!

אני הייתי שמחה לכזה לפחות פעם בשבוע!!

{יקום אתה שומע?..}

מעש{ס}ה ב 4 ידיים- מרים נבל וגילה מאיר לביא

ד. תודה גדולה למרים נבל וגילה מאיר לביא

על המתנה הנפלאה הזו.

ועל זה שהסכימו להעניק לי אותה

חודשים רבים אחרי שניתנה.

זה לא מובן מאליו!

 

 

ביקור בקוטב הצפוני

הפעם הסופ"ש התחיל מוקדם….

חמישי אחה"צ, אחרי העבודה,

נפרדתי לשלום מהבעל והילדים,

ונסעתי עם הילה

לבילוי נשי ב"קוטב הצפוני".

עלינו על כביש 6,

עצרנו בדרך לקפה ומאפה….

נסענו ונסענו….

ונסענו ונסענו,

וקצת יגענו,

{פקקים של חמישי….}

והרבה צחקנו,

ונסענו עוד קצת,

ובסוף- הגענו!

למטולה!!!

לבית של אחותה-

אידית גרשוני טירולר,

כותבת הבלוג חוג הקוטב הצפוני.

וכך הפכה היכרות וירטואלית

של כמה שנים

להיכרות של ממש-

פנים מול פנים.

התרגשתי.

{חיוך רחב}

אידית מתגוררת בבית

על ראש ההר,

עם חלונות גדולים

ונוף מרהיב של שדות וכרמים

חלקם שלנו וחלקם- לבנון.

{מה שהופך את המשפט של

חו"ל זה פה ממש ממול

למוחשי משהו…}

התיישבנו לפטפט במרפסת

מול הנוף,

ואח"כ עברנו להתחמם במטבח

עם צלחת של מרק בטטה ותירס,

לחם שיאור בחמאה

ומפיות של מטריושקה שעשו לנו את הערב.

על רצפת הפרקט

בחדר העבודה של בעלה,

פרשנו מזרנים ומצעים

והתארגנו לשינה.

מעלינו תקרה משופעת

עם קורות מעץ,

ולצידנו- וילונות תחרה לבנים.

הרגשתי לרגע כאילו אני נמצאת

בעליית גג קסומה בסגנון

בתי הטמפלרים בהם ביקרתי לפני שבוע.

{חיוך רחב}

בבוקר,

מאחורי הוילון נגלה לפני הנוף הזה-

בזמן שירד גשם זלעפות-

שתינו קפה של בוקר

בספלי קרמיקה עבודת יד

ונשנשנו עוגיות בישקוטי מעולות

שאידית הכינה.

בזמן שהתארגנו לצאת-

החוץ כאילו ארגן עצמו לכבודנו,

הגשם פסק והכל התבהר.

נסענו למתחם נופית חרמון,

על הכביש בדרך לקרית שמונה.

התחלנו את היום בחנות הקסומה

מחשבות צבעוניות,

תמונת מלמלה- מחשבות צבעוניות

 

שבה שלל מתנות ואקססוריז

צבעוניים ומשמחים במיוחד.

משם עברנו ללחמק'ה

מאפיה ובית קפה קטנטן ומיוחד

באווירה אירופאית.

התענגנו על קפה טוב

וסנדביצ'ים מהלחמים המשובחים שלהם.

מאוד ממכר!

{מזל שאני גרה רחוק…}

משם נסענו לכיוון רכס בשנית {חזקה}

בתקווה למצוא חלמוניות.

הדרך כ"כ יפה

והסתיו בשיא הדרו.

טיילנו בחורש במסלול נוח וקל

ואכן התקוות התגשמו-

מצאנו חלמוניות צהובות

ואפילו סיתווניות, רק שאלו

עדינות למדי ורובן נמעכו

מכובד הגשם של הבוקר…

אני הוקסמתי משלל המרקמים והטקסטורות

מהירוקת שכיסתה את הענפים

ואת הסלעים,

האדמה הבוצית…

והצהוב החזק של החלמוניות.

הכל נראה מאוד פסטורלי,

עדר בקר למרגלות התל,

התצפית על הרמה

וצפון מזרחה לעבר סוריה.

ההליכה באוויר הקר והנקי.

כ י ף!

במצב הרוח החופשי בו היינו שרויות,

נסענו ליקב פלטר שבקיבוץ עין זיוון.

יקב בוטיק משפחתי ואינטימי.

התישבנו ליד שולחן עשוי מחבית,

טעמנו יינות לבנים ואדומים,

הכרנו את טל– היינן והבעלים,

ואכלנו גבינות עיזים נפלאות

שמכינה ענבר, אשתו.

אחרי שעה וחצי…

{איך שהזמן עובר מהר כשנהנים}

המשכנו לכפר הדרוזי מסעדה,

ליד המסעדה של אבו נידאל

יש מקום קטן עם ממתקים.

אכלנו כנאפה חמה וטריה

ושתינו תה צמחים.

קנינו מגשים לקחת הביתה,

נכנסנו למכולת שליד וקנינו

גם פיתות עם זעתר וממרח פלפלים,

ורחת לוקום- שיהיה….

{כי גם לבעל ולילדים מגיע…}

כשיצאנו חזרה לרחוב

כבר היה ערפל

והתחיל שוב לטפטף,

כאילו לסמן לנו שהיום נגמר

ושהגיע הזמן לחזור הביתה…

וכמה כיף היה לחזור

בששי בערב ולדעת

שיש עוד את השבת לנוח ולהתענג

על כל החוויות….

{חיוך רחב}