תגית: יום כיף עם אמא

נוסטלגיה מתוקה

בילוי קסום של שישי בבוקר…

*   *   *

 אמא שלי על רקע קונדיטוריית "ספירא", חיפה

זה התחיל באחד מחברי בפייסלנד

ששיתף ידיעה שקונדיטוריית "ספירא",

מהקונדיטוריות הראשונות בחיפה,

עומדת להיסגר.

קראתי תגובות מרגשות של אנשים

שהקונדיטוריה הזו הייתה חלק מחייהם,

וחלק מזיכרונות ילדותם.

דבר ראשון- שאלתי את אמי

ילידת נווה שאנן בחיפה

אם היא מכירה את המקום?..

מסתבר שה"למטה של העיר"

{כמו שסבי ז"ל היה קורא לעיר התחתית}

היה אזור מפוקפק משהו באותם הימים…

דבר שני- חיפשתי קצת על המקום

וקראתי את הכתבה בחדשות חיפה.

את הקונדיטוריה פתח ברוך ספירא,

בן למשפחה של קונדיטורים בפולין.

אחרי ששרד את מלחמת העולם השנייה,

עלה לישראל והביא עימו את המתכונים

שעברו מדור לדור במשפחתו.

ביתו נעמי ובעלה יאיר רפפורט

המשיכו את המסורת אחריו

ומפעילים את המקום עד היום.

ההחלטה על הסגירה נובעת מפאת הגיל

והקושי לעבוד,

והילדים אינם מעוניינים להמשיך במקומם.

אחרי טלפון קצר ושיחה נעימה

עם אחד העובדים שעובדים שם מעל 40 שנה!!!

{איפה ישנם עוד דברים כאלה?..}

ווידאתי שהמקום פתוח גם בשישי

והזמנתי לי 4 כלבלבי מרנג.

{חיוך}

אני כחובבת נוסטלגיה ידועה

וכאחת שאוהבת אוכל ומתוקים במיוחד,

לא יכולתי להרשות לעצמי

לפספס כזו חוויה.

ולמרות שלא הכרתי את הקונדיטוריה לפני כן,

החלטתי לבוא ולחלוק לה כבוד אחרון לפני שתיסגר.

אחרי טלפון נוסף לאמא,

סגרנו את הבילוי של שישי בבוקר…

{וכל זה באמצע ניקוי רעלים….

הלכה המשמעת העצמית… חיוך?..}

*   *   *

וכך בשישי האחרון,

נסענו בבוקר לעיר התחתית בחיפה.

אמא, אני ושחר- ששמח מאוד לפספס יום לימודים…

{עלמה לא הסכימה לקום ביום החופשי שלה…

ככה זה בגיל ההתבגרות…}

הלכנו לאורך רחוב נתנזון

שבהמשך הופך לדרך יפו.

שחר מבצע "דב"

הרחוב נראה כמו מדרחוב אירופאי משהו.

חנויות קטנות,

מסעדות קטנות ומעוצבות.

ושמש בוקר של סתיו.

כלבלבי מרנג בעבודת יד- הסמל המסחרי

הגענו למקום- ויטרינה יפהפיה מלאה במיני עוגות

ומדף שלם של כלבלבי מרנג משובבי נפש.

שולחנות מלאים בחוץ ובפנים,

אווירה נעימה וניחוח של פעם.

קונדיטוריית "ספירא", חיפה

המקום היה נראה שוקק חיים.

לא כמו מקום שתיכף ייסגר…

התיישבנו בפנים,

שתינו שוקו וקפה,

והתענגנו על-

סברינה, עוגת גבינה מעטפה, פאי דובדבנים

וכלבלב מרנג… איך לא?..

צילום של שחר {בן 10}

אחרי כל זה,

יאיר הסכים שנכנס פנימה לראות

איפה כל המתוק הטוב הזה קורה.

תוך שהוא מכין עוגות קרמשניט

אמר לשחר שלי להושיט לו יד.

 

יאיר רפפורט מכין קרמשניט

שחר הושיט אצבע,

"לא אצבע" גער בו יאיר, "כל היד".

שחר הושיט את היד ויאיר זילף

לו פס קרם רחב.

"תלקק" אמר.

הוא סיפר לנו קצת על ימים שעברו,

מאזני הארץ- עליהן שוקלים את הבצק

אוסף הצנתרים תלוי על קרש במטבח הקונדיטורייה

ומהתקרה תלויות תבניות בשלל דוגמאות

ואז הראה לנו מגש של עוגיות

[חיוך גדול}עם ריבה שבגלל העומס

לא הספיק להרכיב אותן.

אבל לכבוד שחר הרכיב אחת

ונתן לו לטעום.

מגש העוגיות- אתם כבר יודעים איפה זו החסרה…

אלו בדיוק העוגיות שסבתא שלי ז"ל

הייתה מכינה.

עוגיה עגולה שעליה ריבה

ועליה עוגיה נוספת עם חור במרכז.

היא הייתה קוראת להן "קייקסעלעך"

והן היו ממתינות לנו הנכדות

מעל למקרר בקופסאת פח כתומה עם פרחים….

{נוסטלגיה מתוקה כבר אמרתי?..}

בכל מקרה,

אחרי כל זה,

קניתי גם עוגת קרמשניט לטובת

הבעל והילדה ולא באו…

וליתר בטחון גם כמה מרציפנים בעבודת יד.

והלכנו לדרכנו.

חשבתי בדרך על העובדים

שעבדו בקונדיטוריה הזו מעל ל- 40 שנה!!!

{איפה ישנם עוד אנשים כאלו?..}

ועל כך שמה- 1 בנובמבר

ילכו גם הם לדרכם…

ושמחתי על הנסיעה הספונטנית הזו.

{חיוך רחב}

רגע של קפה- כבר בבית…

חזרנו הביתה לקראת הצהרים,

החזרתי את אמא הביתה,

עשיתי קניות,

ופרשתי לשנ"צ של שישי.

הבילוי הקסום של הבוקר

התערבב לו בחלומות של צהרים…

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

תגובה אחת

מתויק תחת המלצות על בילוי, משפחה, נוסטלגיה

יום כיף בתל אביב – אמא ובנות

SARONA

sarona1

שרונה

ששי בבוקר,

חיכיתי לו כל השבוע.

אמא שלי הזמינה את אחותי ואותי

ליום כיף וסיור מודרך במתחם שרונה.

מאין קפיצה קטנה לחו"ל.

גם ככה כבר מזמן שלא תל אביבית,

ומרגישה כמו עכבר הכפר.

{ושמחה להיות כזו….}

קפיטרי

היות ש-

coffee is always a good idea

אמא ואני התחלנו את הבוקר

בקפה וסנדביץ טעים טרי בקפיטרי

עדי הצטרפה אלינו

עם מיץ ובריוש גבינה ודובדבן.

ואז נפגשנו עם הקבוצה

והמדריך דורון עוזר

שערך לנו סיור מרתק

במשך כשעתיים וחצי

ברחבי המתחם.

שמענו סיפורים על משפחות

הטמפלרים שחיו בבתים היפים.

על המבנים והסמלים הטבועים בהם.

על הדרך המופלאה בה הזיזו אותם.

בקרנו בבית הרופא ההומאופתי הראשון

שרקח תרופות בגינתו.

הומאופת

הומאופת1

ובמסגרת השחזור השאירו

ערוגות ערוגות של צמחי תבלין

בכניסה לבית.

{היום המבנה משמש את מסעדת branja}

נכנסנו לתוכו וראינו

איך כדי לשמור על חימום/ קירור הבית

הכניסו הטמפלרים כדי חרס

{כדים ששימשו לאחסנת יין/ שמנים}

חרס

הרצפה מעוטרת בעלי דולב

תזכורת לשילוש הקדוש.

ובכניסה נפרש

שטיח קווילט עורות שנתפר כנדוניה

המשמרת את שורשי המשפחה.

רצפה

קוילט

הומאופת2

בקרנו בבית הבד ההיסטורי

שהוסב לקפה ומוזיאון.

בית הבד

ביתהבד2

בית הבד1

5-716x1024

תמונות פנים בית הבד ופוסטר הזיתים לקוחות מאתר שרונה

מבנה היקב שהפך לבר היין

jajo wine bar

יין

כך זה נראה מבפנים-

יין1

במרתפים של מה שהיה היקב

יש אווירה של משתה אבירים-

יין4

יין2

מחוץ למבנה היקב השני

המשמש היום כחנות היין,

ישנה גלגלת היורדת לתוך באר

ושימשה בעבר לשטיפת הבקבוקי היין.

יין9

יין5

יין6

ואם מפנים מבט אלעל

אפשר לראות את הרעפים הכתומים

המקוריים שבגג שמקורם במרסיי.

יין7

אחד המבנים המקסימים ביותר

הוא הבית של וילהלמינה למלה

שהייתה מראשוני המתיישבים והתאלמנה.

ביתה נותר כמעט ללא שינוי,

והפך למסעדה הקרויה על שמה-

וילהלמינה

בפנים אפשר לראות את

קורות העץ המקוריות המחזיקות את כל המבנה,

ומהם בנויים הקירות הפנימיים.

וילהלמינה

התמונה לקוחה מאתר מסעדת וילהלמינה

וילהלמינה1

וילהלמינה2

עוד קצת תמונות שצילמתי במתחם-

חלונות

תריסי העץ שאני כל כך אוהבת

בריכה

הריכת הנימפאותפיקוס

עץ פיקוס עתיק ומרשים בגודלו

כביסה כביסה1

עמדת כביסה של פעם בכניסה לאחד הבתים

תנור כביסה, מלקחיים מעץ ו"כחול כביסה"

{לא פלא שהלבן היה לבן….}

האמת שהכל כל כך יפה,

לאן שלא הולכים,

שיחזור הבתים פשוט מרשים ביופיו

וההסברים שקיבלנו

רק העצימו את היופי

וממש החיו עבורי את הדמויות

שחיו בשכונה

כפי שהייתה פעם.

אחרי כל זה קינחנו בארוחת צהרים

בבית הבד.

{בשלב הזה כבר הייתי מרוכזת באוכל

ולכן אין יותר תמונות….}

אכלנו סלט רענן, אנטיפסטי ולחם הבית

ונהננו מאוד!

אחרי קפה נוסף,

חזרנו הביתה.

וכל זה עוד מבלי שנכנסנו לחנויות….

{חיוך רחב}

אמא

תודה גדולה לאמי היפה

שדואגת לי לא אחת לאירועי תרבות מענגים!

 

לוגו

 

 

16 תגובות

מתויק תחת המלצות על בילוי