ביקור בקוטב הצפוני

הפעם הסופ"ש התחיל מוקדם….

חמישי אחה"צ, אחרי העבודה,

נפרדתי לשלום מהבעל והילדים,

ונסעתי עם הילה

לבילוי נשי ב"קוטב הצפוני".

עלינו על כביש 6,

עצרנו בדרך לקפה ומאפה….

נסענו ונסענו….

ונסענו ונסענו,

וקצת יגענו,

{פקקים של חמישי….}

והרבה צחקנו,

ונסענו עוד קצת,

ובסוף- הגענו!

למטולה!!!

לבית של אחותה-

אידית גרשוני טירולר,

כותבת הבלוג חוג הקוטב הצפוני.

וכך הפכה היכרות וירטואלית

של כמה שנים

להיכרות של ממש-

פנים מול פנים.

התרגשתי.

{חיוך רחב}

אידית מתגוררת בבית

על ראש ההר,

עם חלונות גדולים

ונוף מרהיב של שדות וכרמים

חלקם שלנו וחלקם- לבנון.

{מה שהופך את המשפט של

חו"ל זה פה ממש ממול

למוחשי משהו…}

התיישבנו לפטפט במרפסת

מול הנוף,

ואח"כ עברנו להתחמם במטבח

עם צלחת של מרק בטטה ותירס,

לחם שיאור בחמאה

ומפיות של מטריושקה שעשו לנו את הערב.

על רצפת הפרקט

בחדר העבודה של בעלה,

פרשנו מזרנים ומצעים

והתארגנו לשינה.

מעלינו תקרה משופעת

עם קורות מעץ,

ולצידנו- וילונות תחרה לבנים.

הרגשתי לרגע כאילו אני נמצאת

בעליית גג קסומה בסגנון

בתי הטמפלרים בהם ביקרתי לפני שבוע.

{חיוך רחב}

בבוקר,

מאחורי הוילון נגלה לפני הנוף הזה-

בזמן שירד גשם זלעפות-

שתינו קפה של בוקר

בספלי קרמיקה עבודת יד

ונשנשנו עוגיות בישקוטי מעולות

שאידית הכינה.

בזמן שהתארגנו לצאת-

החוץ כאילו ארגן עצמו לכבודנו,

הגשם פסק והכל התבהר.

נסענו למתחם נופית חרמון,

על הכביש בדרך לקרית שמונה.

התחלנו את היום בחנות הקסומה

מחשבות צבעוניות,

תמונת מלמלה- מחשבות צבעוניות

 

שבה שלל מתנות ואקססוריז

צבעוניים ומשמחים במיוחד.

משם עברנו ללחמק'ה

מאפיה ובית קפה קטנטן ומיוחד

באווירה אירופאית.

התענגנו על קפה טוב

וסנדביצ'ים מהלחמים המשובחים שלהם.

מאוד ממכר!

{מזל שאני גרה רחוק…}

משם נסענו לכיוון רכס בשנית {חזקה}

בתקווה למצוא חלמוניות.

הדרך כ"כ יפה

והסתיו בשיא הדרו.

טיילנו בחורש במסלול נוח וקל

ואכן התקוות התגשמו-

מצאנו חלמוניות צהובות

ואפילו סיתווניות, רק שאלו

עדינות למדי ורובן נמעכו

מכובד הגשם של הבוקר…

אני הוקסמתי משלל המרקמים והטקסטורות

מהירוקת שכיסתה את הענפים

ואת הסלעים,

האדמה הבוצית…

והצהוב החזק של החלמוניות.

הכל נראה מאוד פסטורלי,

עדר בקר למרגלות התל,

התצפית על הרמה

וצפון מזרחה לעבר סוריה.

ההליכה באוויר הקר והנקי.

כ י ף!

במצב הרוח החופשי בו היינו שרויות,

נסענו ליקב פלטר שבקיבוץ עין זיוון.

יקב בוטיק משפחתי ואינטימי.

התישבנו ליד שולחן עשוי מחבית,

טעמנו יינות לבנים ואדומים,

הכרנו את טל– היינן והבעלים,

ואכלנו גבינות עיזים נפלאות

שמכינה ענבר, אשתו.

אחרי שעה וחצי…

{איך שהזמן עובר מהר כשנהנים}

המשכנו לכפר הדרוזי מסעדה,

ליד המסעדה של אבו נידאל

יש מקום קטן עם ממתקים.

אכלנו כנאפה חמה וטריה

ושתינו תה צמחים.

קנינו מגשים לקחת הביתה,

נכנסנו למכולת שליד וקנינו

גם פיתות עם זעתר וממרח פלפלים,

ורחת לוקום- שיהיה….

{כי גם לבעל ולילדים מגיע…}

כשיצאנו חזרה לרחוב

כבר היה ערפל

והתחיל שוב לטפטף,

כאילו לסמן לנו שהיום נגמר

ושהגיע הזמן לחזור הביתה…

וכמה כיף היה לחזור

בששי בערב ולדעת

שיש עוד את השבת לנוח ולהתענג

על כל החוויות….

{חיוך רחב}

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יום כיף בתל אביב – אמא ובנות

ששי בבוקר,

חיכיתי לו כל השבוע.

אמא שלי הזמינה את אחותי ואותי

ליום כיף וסיור מודרך במתחם שרונה.

מאין קפיצה קטנה לחו"ל.

גם ככה כבר מזמן שלא תל אביבית,

ומרגישה כמו עכבר הכפר.

{ושמחה להיות כזו….}

היות ש-

coffee is always a good idea

אמא ואני התחלנו את הבוקר

בקפה וסנדביץ טעים טרי בקפיטרי

עדי הצטרפה אלינו

עם מיץ ובריוש גבינה ודובדבן.

ואז נפגשנו עם הקבוצה

והמדריך דורון עוזר

שערך לנו סיור מרתק

במשך כשעתיים וחצי

ברחבי המתחם.

שמענו סיפורים על משפחות

הטמפלרים שחיו בבתים היפים.

על המבנים והסמלים הטבועים בהם.

על הדרך המופלאה בה הזיזו אותם.

בקרנו בבית הרופא ההומאופתי הראשון

שרקח תרופות בגינתו.

ובמסגרת השחזור השאירו

ערוגות ערוגות של צמחי תבלין

בכניסה לבית.

{היום המבנה משמש את מסעדת branja}

נכנסנו לתוכו וראינו

איך כדי לשמור על חימום/ קירור הבית

הכניסו הטמפלרים כדי חרס

{כדים ששימשו לאחסנת יין/ שמנים}

הרצפה מעוטרת בעלי דולב

תזכורת לשילוש הקדוש.

ובכניסה נפרש

שטיח קווילט עורות שנתפר כנדוניה

המשמרת את שורשי המשפחה.

בקרנו בבית הבד ההיסטורי

שהוסב לקפה ומוזיאון.

תמונות פנים בית הבד ופוסטר הזיתים לקוחות מאתר שרונה

מבנה היקב שהפך לבר היין

jajo wine bar

כך זה נראה מבפנים-

במרתפים של מה שהיה היקב

יש אווירה של משתה אבירים-

מחוץ למבנה היקב השני

המשמש היום כחנות היין,

ישנה גלגלת היורדת לתוך באר

ושימשה בעבר לשטיפת הבקבוקי היין.

ואם מפנים מבט אלעל

אפשר לראות את הרעפים הכתומים

המקוריים שבגג שמקורם במרסיי.

אחד המבנים המקסימים ביותר

הוא הבית של וילהלמינה למלה

שהייתה מראשוני המתיישבים והתאלמנה.

ביתה נותר כמעט ללא שינוי,

והפך למסעדה הקרויה על שמה-

וילהלמינה

בפנים אפשר לראות את

קורות העץ המקוריות המחזיקות את כל המבנה,

ומהם בנויים הקירות הפנימיים.

התמונה לקוחה מאתר מסעדת וילהלמינה

עוד קצת תמונות שצילמתי במתחם-

תריסי העץ שאני כל כך אוהבת

הריכת הנימפאות

עץ פיקוס עתיק ומרשים בגודלו

עמדת כביסה של פעם בכניסה לאחד הבתים

תנור כביסה, מלקחיים מעץ ו"כחול כביסה"

{לא פלא שהלבן היה לבן….}

האמת שהכל כל כך יפה,

לאן שלא הולכים,

שיחזור הבתים פשוט מרשים ביופיו

וההסברים שקיבלנו

רק העצימו את היופי

וממש החיו עבורי את הדמויות

שחיו בשכונה

כפי שהייתה פעם.

אחרי כל זה קינחנו בארוחת צהרים

בבית הבד.

{בשלב הזה כבר הייתי מרוכזת באוכל

ולכן אין יותר תמונות….}

אכלנו סלט רענן, אנטיפסטי ולחם הבית

ונהננו מאוד!

אחרי קפה נוסף,

חזרנו הביתה.

וכל זה עוד מבלי שנכנסנו לחנויות….

{חיוך רחב}

תודה גדולה לאמי היפה

שדואגת לי לא אחת לאירועי תרבות מענגים!

 

 

 

קידי שוק

היום עשיתי יום כיף עם הילדים.

שחר לא הלך לגן ועלמה לא הלכה לקייטנה.

היו לנו כל מיני רעיונות לבילוי

אבל החום הכבד הכריע את הכף

לטובת מקום ממוזג….

והוחלט לנסוע לראות סרט!

ואח"כ לאכול המבורגר!

מי שמכיר אותי יודע שלא אני,

ובטח לא ילדי מבלים בקניונים.

{וטוב שכך…}

ולכן כשכבר מזדמן לנו הענין

זו אכן אטרקציה!

ראינו את הסרט החדש של דיסני

האמיצה- בתלת מימד.

נשנשנו מיני נשנושים שהבאתי מהבית.

אח"כ הזמנתי במקדונלדס

2 ארוחות ילדים ו- 2 מילקשייק

ונפרדתי לשלום מ- 200 ש"ח.

הילדים היו מאושרים

{וטוב שכך בהתחשב במחירים של הכל…}

קבלו בלון על מקל

{בחסות המקדונלדס}

ואני נזכרתי בילדותי,

איך הייתי מקבלת

בלון על מקל

כשהיו קונים לי נעליים.

וגם אני הייתי מאושרת.

אח"כ חזרנו הביתה לנוח.

כדי שיהיה לנו כח לחצי השני של היום,

ה- kidi שוק.

זו יוזמה ברוכה של הנהלת הבריכה בקיבוץ,

כדי להכניס ענין ופעילות לילדים.

ה- kidi שוק כשמו כן הוא.

שוק של ילדים.

הרעיון הוא כמובן למכור דברים בזול,

עד 10 ש"ח-

אוכל, ממתקים, לימונדה קרה,

צעצועים ישנים,

דברי יצירה- כל מה שבא.

נירשמים מראש לדוכנים,

והבריכה מספקת שולחנות ומפות.

עלמה ושחר החליטו שנמכור קאפקייקס.

הכנתי בזריזות קאפקייקס וניל

של מרתה סטיוארט.

לא הייתה לי תבנית לקאפקייס קטנים,

אז הנחתי 2 עטרות נייר קטנות

בשקע של תבנית גדולה,

ויצרתי קאפקייקס "ירח" קטנים.

הילדים קשטו בשוקולד וסוכריות.

כתבתי את המחירים על בריסטול

ועלמה קשטה וצבעה.

ב- 18:00 הלכנו עם מרכולתנו לבריכה.

מכרנו גודל רגיל ב- 5 ש"ח

ואת הקטנים ב- 2 ש"ח.

הילדים מכרו וקנו בכסף בדוכנים האחרים-

שיפוד עם סוכריות גומי,

שיפוד עוגיה בצורת לב,

כוס ברד.

כך-

במקום לקנות ארטיק ב- 10 ש"ח במזנון,

הם נהנו ממגוון של הפתעות ונשנושים

באותו הסכום.

אח"כ שלחתי אותם לטבול בבריכה

ונשארתי על המשמרת…

ב- 20:00 הכרזנו על

קאפקייקס בשקל אחד!

מחירי סוף היום!

ולבסוף חלקנו במתנה לחברים שפגשנו…

ארזנו את מה שנשאר,

וספרנו את השלל-

38 ש"ח!!!

כל אחד מהילדים שלשל מחצית הסכום לקופת החסכון שלו.

שאם לתרגם את זה למונחים ברורים יותר-

19 ש"ח שווה בובת פליימוביל+ סוכריה/ מסטיק

או ערכת איפור קטנה…

הילדים היו מאושרים וגאים!

{וגם ההורים…}

אני חושבת שזה רעיון נפלא,

במיוחד בעידן של ה"אמא תקני לי"

שמחזיר קצת את התמימות של פעם,

ואת הערך לכסף.

גם ילד קטן בן 5 יכול להרויח,

ללכת לקנות משהו אחר

בכספו שלו, לשלם לבד

ולהרגיש גדול!

{חיוך}