הארות קטנות וגדולות, נוסטלגיה, סרטים

געגועים לסין

אתמול הלכתי לסרט של צהרים עם עדי

בקולנוע לב בדיזנגוף.

אנחנו ועוד קומץ אנשים…

ראינו סרט סיני

under the hawthorne tree

סיפור אהבה קסום.

כזה שמחמם את הלב

ומרגש אותך מבפנים.

כזה שנשאר איתך

ושאתה לא רוצה שיעזוב…

החברה הסינית הכפרית,

הפשטות שבחיים,

הקושי שבהם

והיופי המהמם של הטבע…

הזלתי דמעות…

ובעיקר התגעגעתי

לסין,

לנופים של שדות האורז,

לאוכל…

לאופנים,

לשווקים,

לשפה

ולריחות

{שלא כולם טובים אגב…}

8 שנים עברו מאז שביקרתי שם לאחרונה.

ו- 14 שנים עברו מאז

שטיילתי שם עם עדי.

כשחזרנו ארצה,

ברק, ידיד חכם וטוב, אמר לי

"את אף פעם לא תתאוששי…"

כמה שהוא צדק.

{חיוך}

*   *   *

למי מכם שהמנגינה מוכרת…

כן, זו אכן מנגינה רוסית

שאפילו מושרת בשפתנו העברית,

אבל תודו שבדמיונכם הפרוע

לא חשבתם שתשמעו את זה

בסינית!

וכמה שזה פשוט ויפה.