בילוי קסום של שישי בבוקר…
* * *
אמא שלי על רקע קונדיטוריית "ספירא", חיפה
זה התחיל באחד מחברי בפייסלנד
ששיתף ידיעה שקונדיטוריית "ספירא",
מהקונדיטוריות הראשונות בחיפה,
עומדת להיסגר.
קראתי תגובות מרגשות של אנשים
שהקונדיטוריה הזו הייתה חלק מחייהם,
וחלק מזיכרונות ילדותם.
דבר ראשון- שאלתי את אמי
ילידת נווה שאנן בחיפה
אם היא מכירה את המקום?..
מסתבר שה"למטה של העיר"
{כמו שסבי ז"ל היה קורא לעיר התחתית}
היה אזור מפוקפק משהו באותם הימים…
דבר שני- חיפשתי קצת על המקום
וקראתי את הכתבה בחדשות חיפה.
את הקונדיטוריה פתח ברוך ספירא,
בן למשפחה של קונדיטורים בפולין.
אחרי ששרד את מלחמת העולם השנייה,
עלה לישראל והביא עימו את המתכונים
שעברו מדור לדור במשפחתו.
ביתו נעמי ובעלה יאיר רפפורט
המשיכו את המסורת אחריו
ומפעילים את המקום עד היום.
ההחלטה על הסגירה נובעת מפאת הגיל
והקושי לעבוד,
והילדים אינם מעוניינים להמשיך במקומם.
אחרי טלפון קצר ושיחה נעימה
עם אחד העובדים שעובדים שם מעל 40 שנה!!!
{איפה ישנם עוד דברים כאלה?..}
ווידאתי שהמקום פתוח גם בשישי
והזמנתי לי 4 כלבלבי מרנג.
{חיוך}
אני כחובבת נוסטלגיה ידועה
וכאחת שאוהבת אוכל ומתוקים במיוחד,
לא יכולתי להרשות לעצמי
לפספס כזו חוויה.
ולמרות שלא הכרתי את הקונדיטוריה לפני כן,
החלטתי לבוא ולחלוק לה כבוד אחרון לפני שתיסגר.
אחרי טלפון נוסף לאמא,
סגרנו את הבילוי של שישי בבוקר…
{וכל זה באמצע ניקוי רעלים….
הלכה המשמעת העצמית… חיוך?..}
* * *
וכך בשישי האחרון,
נסענו בבוקר לעיר התחתית בחיפה.
אמא, אני ושחר- ששמח מאוד לפספס יום לימודים…
{עלמה לא הסכימה לקום ביום החופשי שלה…
ככה זה בגיל ההתבגרות…}
הלכנו לאורך רחוב נתנזון
שבהמשך הופך לדרך יפו.
שחר מבצע "דב"
הרחוב נראה כמו מדרחוב אירופאי משהו.
חנויות קטנות,
מסעדות קטנות ומעוצבות.
ושמש בוקר של סתיו.
כלבלבי מרנג בעבודת יד- הסמל המסחרי
הגענו למקום- ויטרינה יפהפיה מלאה במיני עוגות
ומדף שלם של כלבלבי מרנג משובבי נפש.
שולחנות מלאים בחוץ ובפנים,
אווירה נעימה וניחוח של פעם.
קונדיטוריית "ספירא", חיפה
המקום היה נראה שוקק חיים.
לא כמו מקום שתיכף ייסגר…
התיישבנו בפנים,
שתינו שוקו וקפה,
והתענגנו על-
סברינה, עוגת גבינה מעטפה, פאי דובדבנים
וכלבלב מרנג… איך לא?..
צילום של שחר {בן 10}
אחרי כל זה,
יאיר הסכים שנכנס פנימה לראות
איפה כל המתוק הטוב הזה קורה.
תוך שהוא מכין עוגות קרמשניט
אמר לשחר שלי להושיט לו יד.
יאיר רפפורט מכין קרמשניט
שחר הושיט אצבע,
"לא אצבע" גער בו יאיר, "כל היד".
שחר הושיט את היד ויאיר זילף
לו פס קרם רחב.
"תלקק" אמר.
הוא סיפר לנו קצת על ימים שעברו,
מאזני הארץ- עליהן שוקלים את הבצק
אוסף הצנתרים תלוי על קרש במטבח הקונדיטורייה
ומהתקרה תלויות תבניות בשלל דוגמאות
ואז הראה לנו מגש של עוגיות
[חיוך גדול}עם ריבה שבגלל העומס
לא הספיק להרכיב אותן.
אבל לכבוד שחר הרכיב אחת
ונתן לו לטעום.
מגש העוגיות- אתם כבר יודעים איפה זו החסרה…
אלו בדיוק העוגיות שסבתא שלי ז"ל
הייתה מכינה.
עוגיה עגולה שעליה ריבה
ועליה עוגיה נוספת עם חור במרכז.
היא הייתה קוראת להן "קייקסעלעך"
והן היו ממתינות לנו הנכדות
מעל למקרר בקופסאת פח כתומה עם פרחים….
{נוסטלגיה מתוקה כבר אמרתי?..}
בכל מקרה,
אחרי כל זה,
קניתי גם עוגת קרמשניט לטובת
הבעל והילדה ולא באו…
וליתר בטחון גם כמה מרציפנים בעבודת יד.
והלכנו לדרכנו.
חשבתי בדרך על העובדים
שעבדו בקונדיטוריה הזו מעל ל- 40 שנה!!!
{איפה ישנם עוד אנשים כאלו?..}
ועל כך שמה- 1 בנובמבר
ילכו גם הם לדרכם…
ושמחתי על הנסיעה הספונטנית הזו.
{חיוך רחב}
רגע של קפה- כבר בבית…
חזרנו הביתה לקראת הצהרים,
החזרתי את אמא הביתה,
עשיתי קניות,
ופרשתי לשנ"צ של שישי.
הבילוי הקסום של הבוקר
התערבב לו בחלומות של צהרים…
Paris, France 1982 and 2005
gonnabe40 