ביקור בקוטב הצפוני

הפעם הסופ"ש התחיל מוקדם….

חמישי אחה"צ, אחרי העבודה,

נפרדתי לשלום מהבעל והילדים,

ונסעתי עם הילה

לבילוי נשי ב"קוטב הצפוני".

עלינו על כביש 6,

עצרנו בדרך לקפה ומאפה….

נסענו ונסענו….

ונסענו ונסענו,

וקצת יגענו,

{פקקים של חמישי….}

והרבה צחקנו,

ונסענו עוד קצת,

ובסוף- הגענו!

למטולה!!!

לבית של אחותה-

אידית גרשוני טירולר,

כותבת הבלוג חוג הקוטב הצפוני.

וכך הפכה היכרות וירטואלית

של כמה שנים

להיכרות של ממש-

פנים מול פנים.

התרגשתי.

{חיוך רחב}

אידית מתגוררת בבית

על ראש ההר,

עם חלונות גדולים

ונוף מרהיב של שדות וכרמים

חלקם שלנו וחלקם- לבנון.

{מה שהופך את המשפט של

חו"ל זה פה ממש ממול

למוחשי משהו…}

התיישבנו לפטפט במרפסת

מול הנוף,

ואח"כ עברנו להתחמם במטבח

עם צלחת של מרק בטטה ותירס,

לחם שיאור בחמאה

ומפיות של מטריושקה שעשו לנו את הערב.

על רצפת הפרקט

בחדר העבודה של בעלה,

פרשנו מזרנים ומצעים

והתארגנו לשינה.

מעלינו תקרה משופעת

עם קורות מעץ,

ולצידנו- וילונות תחרה לבנים.

הרגשתי לרגע כאילו אני נמצאת

בעליית גג קסומה בסגנון

בתי הטמפלרים בהם ביקרתי לפני שבוע.

{חיוך רחב}

בבוקר,

מאחורי הוילון נגלה לפני הנוף הזה-

בזמן שירד גשם זלעפות-

שתינו קפה של בוקר

בספלי קרמיקה עבודת יד

ונשנשנו עוגיות בישקוטי מעולות

שאידית הכינה.

בזמן שהתארגנו לצאת-

החוץ כאילו ארגן עצמו לכבודנו,

הגשם פסק והכל התבהר.

נסענו למתחם נופית חרמון,

על הכביש בדרך לקרית שמונה.

התחלנו את היום בחנות הקסומה

מחשבות צבעוניות,

תמונת מלמלה- מחשבות צבעוניות

 

שבה שלל מתנות ואקססוריז

צבעוניים ומשמחים במיוחד.

משם עברנו ללחמק'ה

מאפיה ובית קפה קטנטן ומיוחד

באווירה אירופאית.

התענגנו על קפה טוב

וסנדביצ'ים מהלחמים המשובחים שלהם.

מאוד ממכר!

{מזל שאני גרה רחוק…}

משם נסענו לכיוון רכס בשנית {חזקה}

בתקווה למצוא חלמוניות.

הדרך כ"כ יפה

והסתיו בשיא הדרו.

טיילנו בחורש במסלול נוח וקל

ואכן התקוות התגשמו-

מצאנו חלמוניות צהובות

ואפילו סיתווניות, רק שאלו

עדינות למדי ורובן נמעכו

מכובד הגשם של הבוקר…

אני הוקסמתי משלל המרקמים והטקסטורות

מהירוקת שכיסתה את הענפים

ואת הסלעים,

האדמה הבוצית…

והצהוב החזק של החלמוניות.

הכל נראה מאוד פסטורלי,

עדר בקר למרגלות התל,

התצפית על הרמה

וצפון מזרחה לעבר סוריה.

ההליכה באוויר הקר והנקי.

כ י ף!

במצב הרוח החופשי בו היינו שרויות,

נסענו ליקב פלטר שבקיבוץ עין זיוון.

יקב בוטיק משפחתי ואינטימי.

התישבנו ליד שולחן עשוי מחבית,

טעמנו יינות לבנים ואדומים,

הכרנו את טל– היינן והבעלים,

ואכלנו גבינות עיזים נפלאות

שמכינה ענבר, אשתו.

אחרי שעה וחצי…

{איך שהזמן עובר מהר כשנהנים}

המשכנו לכפר הדרוזי מסעדה,

ליד המסעדה של אבו נידאל

יש מקום קטן עם ממתקים.

אכלנו כנאפה חמה וטריה

ושתינו תה צמחים.

קנינו מגשים לקחת הביתה,

נכנסנו למכולת שליד וקנינו

גם פיתות עם זעתר וממרח פלפלים,

ורחת לוקום- שיהיה….

{כי גם לבעל ולילדים מגיע…}

כשיצאנו חזרה לרחוב

כבר היה ערפל

והתחיל שוב לטפטף,

כאילו לסמן לנו שהיום נגמר

ושהגיע הזמן לחזור הביתה…

וכמה כיף היה לחזור

בששי בערב ולדעת

שיש עוד את השבת לנוח ולהתענג

על כל החוויות….

{חיוך רחב}